יום חמישי, 23 בפברואר 2012

איזה כיף שעדיין חורף - המלצות חמות!

רגעים של שמחה בחורף.

איזה כיף שעדיין חורף ואנחנו יכולות להעלות את הפוסט הזה.
באחד מימי הצילומים הסתובבתי בבית ואירגנתי פינות צילום ומיה ארגנה בסלון
ופתאום הסתובבתי וראיתי את הסצנה הזו.
התמוגגתי. מיה יודעת לתפוס עם העדשה שלה רגע של שמחה.


רגעים של שמחה הם מן רגעים כאלה שפזורים במשך היום.
ובעצם כל מה שאנחנו צריכים זה לשים לב - הי עכשיו זה רגע של שמחה. ולאסוף לתוך מחסן מכיל של הרגעים האלו. וככה, כשיש רגע של שפל או סתם בעסה, אפשר להזכר ברגע הזה של השמחה. זה מנחם


אני מחפשת נחמה ביומיום. מבקשת ריפוי, ותמיכה והכלה. כזו אני.
והצבעים, היצירה ורגעי השמחה הם כלים בארגז הכלים שלי. אני משתמשת בהם

כבר סיפרתי שהתחלתי לסרוג במרץ בזמן החלמתי מניתוחים אחרי  ובעצם במהלך מחלת הסרטן.
וגם כבר הבהרתי שאני משתפת בסיפור הזה לא בשביל שתקשיבו לי יותר אלא רק כדי להזכיר
שבעבודת הסריגה והיצירה יש המון נחמה וריפוי והחלמה.

וגם הרבה כיף.
אני מזמינה אתכם להנות!

 

ואם בא לכם - אני מלמדת ומנחה בסדנאות ומפגשי יצירה
לעצב ולייצר, לסרוג ולהתבטא.


להתראות בשבוע הבא!

יום שישי, 17 בפברואר 2012

סבתא של מיה, סבתא מטי.

יש רגעים כאלה, הלב מתפוצץ מרוב התרגשות. יש רגעים כאלה,
שמשהו שרצית לעשות וכמהת לו והתגעגעת אליו קורה.
וזה היה רגע כזה. נסענו ליפו לסבתא מטי, מטילדה, סבתא של מיה.


כשהתחלנו עם הבלוג אמרתי למיה שאני רוצה להיפגש עם נשים מבוגרות שהיצירה והמלאכה היו ועודם משמעותיים בחייהם.
כהשראה ומתוך כבוד לדור הזה.
ובנימה אישית, כנראה מתוך געגוע לסבתות הפרטיות שלי.

כששיתפתי את מיה ברצון שלי היא אמרה לי שיש לה סבתא שכזו. שמחתי. כעלינו במדרגות הבית ביפו מיה אמרה לי שאלה האנשים שהיא הכי אוהבת בעולם. הרגשתי ועודני מרגישה כבוד גדול על הזכות.
רגע כזה, של שמחה.


סבתא מטי היתה תופרת. כשהיתה בת 12, בבולגריה היא למדה לתפור.
ומאז היא תופרת. כשעלו לארץ, ליפו, הם קנו מכונת תפירה ומטי תפרה.
אנשים באו והזמינו בגדים והיא תפרה להם. עשתה נשים יפות, הגשימה להם חלומות, תפרה בגדים ליום יום ולערב.


סבתא מטי יודעת את רזי התפירה, אין ספק.
אני לא התאפקתי וביקשתי לראות את הבגדים מהצד השני. התמוגגתי.

מטי עם עליונית מעשה ידיה

 מטי שומרת לעצמה עד היום בגדים שהא תפרה,
גזרה וחיברה. המציאה.

מטי עם מעיל של ג'קו, בעלה וסבא של מיה. פנים וחוץ שמאל וימין.

מטי עם שמלה וג'קט שתפרה.

סבא ג'קו וסבתא מטי.

בבית של מטי וג'קו
לא שיתפתי את מיה ואת המארחים בתחושותי אבל בביקור הזה אני הרגשתי כמו שמגיעים למקום מוכר וידוע ומרגיע. הרהיטים, הבית, האוירה. הכל מטופח וריחני כל כך.

הנה הצצה לארון שאותי הוא מילא בהשראה.







הגובלנים של מטי

זה היה הרגע שלנו ביחד עם סבתא מטי וסבא ג'קו של מיה ביפו.
זה היה עונג אמיתי.
אני מודה מקרב לב למיה ולמארחים שפתחו את הלב
זה היה רגע של שמחה אמיתית.

להתראות בשבוע הבא.








מיה הבטיחה לי שנציץ בארון המדהים של סבתא שלה.

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

אנחנו פונות אל הלב שלכם

סיפור של לבבות וצבעים.

לב אל לב צבע לצבע


זר של לבבות

ככה סתם?


ואולי בגלל סיבה ממש מיוחדת?


יום האהבה?

יום הולדת?


ובעצם לא צריך סיבה ממש מיוחדת


חגיגה של שמחה

חג של אהבה
והרי כל הבלוג הזה קם מלב אל לב
תהנו שבוע טוב!
נתראה בשבוע הבא

דרגת קושי: קל

מה צריך?




  1. פונפונים קטנים צבעוניים מחנויות פנאי לי ומלאכת יד
2. לבבות. אני השתמשתי בלבבות שהיו לי בסטודיו. אתם מוזמנים  
מבדים עם דפוסים כמו פסים, משבצות, פרחים. מומלץ ללא ליקרה, אריגים יציבים (איך מזהים עם האריג יציב? מותחים אותו ומרגישים שהאריג לא משנה צורה – נמתח או שצורתו משתנה).
3. לבבות חתוכים מסול מחנויות פנאי לי ומלאכת יד
4. סרט סאטן
5. שיפודים (במקרה מצאתי בסופר באגף השיפודים מקל שכזה. אפשר גם שיפודים רגילים)
ההכנה:
מתחילים מגזירת הלבבות: בעזרת הלבבות מנייר חותכים לבבות.
תתכננו: כמה לבבות ותגזרו כפול – לב קידמי ולב אחורי 

  1. תופרים לב ללב על פי הסימון 
מי שלא יודע לתפור יכול להדביק לב אל לב



 1.מורחים בקצה השיפוד דבק – e 6000  או דבק פלסטיק פשוט (הלבן)
  1. משחילים את השיפוד. אוחזים בנקודת החיבור כמה דקות.
  2. מדביקים פונפון
  3. משלבים סרט מתאים
  4. יש לנו זר!

 
הואזה. (איך אומרים? קנקן? כד?)

אתם יכולים להשתמש בכל ואזה הולמת
אני השתמשתי פעם אחת בקנקן עץ
ופעם אחת בקנקן זכוכית
שהדבקתי עליו לבבות (איך לא)
הלבבות מגיעים עם דבק כך שלא היתה פה שום בעיה
אפשר להשתמש גם במדבקות ממדף המדבקות
המקסימות של הילדים



 
העיקר שתיהנו.
ותפתחו את הלב שלכם.
ותכינו את הזר של הלבבות למישהו שאתם אוהבים
כי הלב יודע ואוהב

הנה, הסתיים לו עוד רגע של שמחה.
מלב אל לב.

תודה!
להתראות בשבוע הבא עם סיפור מיוחד על אישה,
תופרת, סבתא מקסימה.


 

יום חמישי, 2 בפברואר 2012

כוחו של הצבע הזה (כמה רגעים של שמחה הצבעים האלה מעניקים לנו!)



בפוסט הזה אנחנו מחדשות מעט.
אנחנו מזכירות פעולה פשוטה של צביעה.

בזמן קצר יחסית, בכמה שעות ספורות
חידשנו עציצים ושימחנו את ליבנו. ונהננו. ברור שנהננו!

דליה מעצבת ומלמדת
הכל התחיל בעציצים מתקלפים. 



ואז קרה משהו

 קניתי לי צבעי אקריליק חדשים. אני תמיד רוכשת את שלל הצבעים.
ואז צבעתי את העציצים.


ולא התאפקתי ושילבתי גם פרחים ופסים וסרטים

העמדתי על גזרי עץ

ופינה חגיגית, צבעונית ומרהיבה עומדת בגינה

לקבל את פני חג הצמחים, הטבע והחיים.



ומיה הגיעה והצטלמה גם היא – אריאל בתה בת ה 12 זכתה בכבוד לצלם את הצלמת!





ואני הזזתי וכיוונתי




הרקפות שיתפו פעולה והבריקו בשלל גווני הפוקסיה. גם את התמונה הזאת צילמה אריאל, ביתה של מיה וניתן לראות את דור ההמשך כבר מצחצח את כשרונו...





אני מאד אוהבת להביא עציצים מתנה.
ועציץ שצבענו וקישטנו במו ידינו – זה נפלא
גם ידידותי לסביבה כי מחזרנו, גם צבעוני מקורי ויפה.
ממליצה בחום, תיהנו.


וזו עוד אפשרות:





ועכשיו – לפעולה:
מה אני ממליצה ואיך עושים את זה.

תתחילו בלאסוף את העציצים.
תעשו סיבוב בגינות שלכם הפרטיות והמשותפות תאספו את כל העציצים שנראים כאילו צרכים להגיע לפח.

הטיפ השבועי: תתכננו ותכוונו – מדיטציה יוצרת
אני מאד מיומנת בלראות איך אני רוצה שהדברים ייראו ויתקבלו.
יש לי תרגיל שאני מרבה לעשות ואני משתפת אתכם בו –
כשאני עומדת לפני פרוייקט או עיצוב אני עוצמת את העיניים ורואה בעיני רוחי איך אני רוצה שהוא ייראה. איזה צבע יתקבל, איזו אוירה תהיה, מי ישתמש בו.
אני חושבת על המקום שהמוצר יעמוד, על האדם שיקבל אותו.
אני ממש חושבת על אנרגיית הצבע החדשה שתתקבל.
ואז אני רואה איך זה ייראה.
ומכאן אני יוצאת לביצוע.
נכון אני כבר מנוסה. ולכן אני ממליצה לכם בחום להשתמש בנסיון שלי...




תעצמו עיניים תכוונו את המחשבות ותרשמו.

מכאן תקישו לרשימת הקניות ורשימת הביצוע.

פרקטיקה.
תקנו – נייר זכוכית, צבעים – אני קונה צבעי אקריליק במבחר גוונים. גם צבעי  נירלט \ טמבור טובים. עדיף על בסיס מים
תשפשפו את הקילופים, נגבו, תנו להתייבש.
קחו מברשת ותתחילו צבוע.
תקשטו אם אתם רוצים.
אתם יכולים לראות שאת פילוסופיית הוואבי סאבי אני ממשיכה ליישם. זה ממש לא מושלם. צבע על צבע, פס קצת עקום.
אשתף אתכם בעוד טכניקה, בפעם אחרת אני מבטיחה הדגמה. אני מורחת את הצבע ואז לוקחת נייר מגבת של המטבח עם מרקם ומצמידה לצבע. כמה שניות ואני מוציאה את הנייר.
הצבע קצת מתקלף והמרקם של הניר נשאר.
זה נראה מקסים.



אני מדביקה את הפרחים בעזרת הדבק שכבר סיפרתי עליו, e-6000. שימו לב להשאיר חלון פתוח כשאתם עובדים עם הדבק הזה.
ואתם יודעים מה?
תמיד רצוי להשאיר חלון פתוח
זה לא אני אמרתי, זה בסרט מלון ניו המפישייר. או העולם על פי גארפ?
פתאום נזכרתי.
נתראה בשבוע הבא.
תוסיפו לעצמכם הרבה צבעים ושמחות. זה עושה את החיים פה יותר נעימים!
שבוע נפלא, נהיה פה בעוד שבוע, כמעט באותה שבוע

דליה שמעצבת, מיה שמצלמת